תפילין – סמלי או מעשי?

תפילה

יהודים רבים נוהגים להניח תפילין מאז הגיעו לגיל מצווה, בין אם דתיים או חילונים, ובין אם מקפידים מדי בוקר או רק בהזדמנויות הנקרות בדרכם, ועדיין – חלק ממניחי התפילין, לא תמיד מכירים או זוכרים (באופן אירוני) את מקור המצווה, מניין באה, מה הרקע ההיסטורי שלה ומהי סיבת קדושתה הגדולה.
"וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ" (שמות, י"ג, ט').

האם הפסוק הזה, פשוטו כמשמעו, מצווה על יצירת תזכורת מוחשית והנחתה בין העיניים ועל הזרוע או שמא מהווה מן תזכורת סימבולית או מטאפורה כלשהי לצורך לזכור את המצוות?
ובכן, מסתבר שהדעות חלוקות וישנן פרשנויות שונות.

לפי המסורת היהודית האורתודוקסית שעברה מפה לאוזן, משמעות הפסוק מילולית לגמרי והכוונה היא לאביזר מוחשי הנקרא "תפילין" שאינו מופיע במקרא אך צורתו וההנחיות לגביו הן "הלכה למשה מסיני", כלומר, מצווה שהתקבלה בהר סיני כפירוש למקרא ועברה מדור לדור במסורת התורה שבעל פה. כפי שהדגיש גם הרמב"ם, בצורה ברורה מאוד:
"תפילין על קלף, ומזוזה על דוכסוסטוס, וספר תורה על הגויל, הלכה למשה מסיני. שי"ן של תפילין, וקשר של תפילין, ורצועות שחורות, ותפילין מרובעות, ומעברתא דתפילין, הלכה למשה מסיני. נכרכות בשערן, ונתפרות בגידין, הלכה למשה מסיני".
מדברים אלה לא ניתן להתבלבל וברור שהפירוש כאן אינו מטפורי או סימבולי אלא מדובר חד משמעית באביזר תפילה מקודש שמהווה חלק מהותי ובלתי נפרד מהמצוות של המסורת היהודית.

עם זאת, הקראים (זרם יהדות המחויב למקרא בלבד), כן מפרשים פסוק זה כמטפורה ולא כציווי מילולי ולפיכך אינם מניחים תפילין. כמוהם גם השומרונים, המקבלים את התורה בשינויים מסוימים אך אינם מניחים תפילין וכמו כן, גם קהילת ביתא ישראל (יהודי אתיופיה) שמאחר ומסורת הכנת הדיו שנועד לכתיבה על העור נעלמה, לא קיימו גם את מצוות התפילין.

על פי הפרשנויות השונות והזרמים השונים ביהדות, ניתן למצוא גם מספר טעמים לקיום מצוות הנחת התפילין.
אם נחזור לרמב"ם, נמצא כי הטעם לדידו טמון בהשפעה המטיבה שיש לתפילין על התנהגות ואופי האדם. כפי שכתב: "קדושת תפילין קדושתן גדולה היא, שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו הוא עניו וירא שמים ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטלה, ואינו מהרהר מחשבות רעות אלא מפנה לבו בדברי האמת והצדק."
המהר"ל מפראג טען, שהתפילין הינו אביזר מקודש שמטרתו לקרב את האדם לאלוהים ולהגדיל את הדבקות כלפיו, שכן הם ממוקמים ומכוונים על מרכזים חיוניים בגוף (המוח והלב) ומזרימים אליהם אנרגיית חיים, בדומה לטבילה מטהרת במקווה.
על פי הכוזרי, מחבר התפילין את תודעת האדם לסוגיית הרוח והשכינה האלוהית, ומהווה זיכרון תמידי לייחוד השם, ליציאת מצרים, לקיום המצוות ועוד. לפיכך מונח התפילין על הראש – מקום המחשבה והזיכרון, ועל היד בכיוון הלב, שהוא גרעין הכוח.

כך או כך, יחד עם הפרשנויות והנוהגים השונים, אין ספק שהתפילין הוא סממן יהודי מובהק המהווה נקודת ציון משמעותית בהתבגרות והגעה לגיל המצוות, ובין אם עבור חלק מדובר בסימבול או מצווה מזדמנת ועבור חלק מצווה המקוימת מדי בוקר באדיקות – מסוגל לייצר חיבור עמוק אל השורשים היהודיים.

NameEmailWebsite

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *